מכס חיפה נ' דתו תשתיות חשמל ותקשורת בע"מ ואח'

גזר דין

1.בתאריך 20.12.09 הורשעו הנאשמים בעבירות שיוחסו להם:

מסירת ידיעה לא נכונה או לא מדויקת בלא הסבר סביר – 13 עבירות עפ"י סע' 117(א)(3) לחוק מע"מ, כאשר אחריותו של הנאשם 2 הינה מכוח סעיף 119 לחוק הנ"ל.

עפ"י האישום הראשון – מתברר כי הנאשמים ביצעו עבודות והוציאו בגינן חשבוניות מס, אך לא דיווחו על מלוא עסקאותיהם בין החודשים ינואר 2002 עד פברואר 2005 בהפרשי עסקאות בסך 1,309,595 ₪ שהמס בגינן הינו 228,721 ₪.

אי ניהול פנקסי חשבונות או רשומות אחרות שהיה עליהם לנהל ונקבע בקביעה סופית שניהלו בסטייה מהותית מן ההוראות – עבירה לפי סע' 117(א)(7) לחוק מע"מ.

עפ"י האישום השני – נמצא כי בתקופה שבין 2002 ל-2005 נוהלו פנקסי חשבונות כפולים, על ידי הנאשמים, כשהאחד יועד ללקוחות והשני יועד לרישום בספרים ועל כן רשויות המאשימה פסלו את ספרי ניהול החשבונות של הנאשמים.

בתאריך 26.6.05 הודיעה המאשימה לנאשמים על קביעה בדבר פסילת ספריהם וניהולם בסטייה מהותית מההוראות ועל הטלת קנס בשיעור 1%, הנאשמים לא הגישו ערר על קביעה זו של המאשימה ולכן הפכה זו לקביעה סופית.

2.ב"כ המאשימה ציין כי מדובר בעבירות שחזרו על עצמן באופן שיטתי ולאורך זמן ועל כן אין מדובר במעידה חד פעמית.

לקופת המדינה נגרמו נזקים כספיים הנאמדים בסך של 228,000 ₪, כאשר החוב המשוערך נכון להיום הוא 448,000 ₪.

המחדל לא הוסר, הנאשמת הפסיקה פעילותה ועל כן ספק אם החוב יגבה.

ב"כ המאשימה הפנה לפסיקה הרלוונטית וציין כי מן הראוי לגזור מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח, מאסר מותנה וקנס גבוה ביחס לנאשם 2 וקנס סמלי על הנאשמת 1 אשר הפסיקה את פעילותה.

3.ב"כ הנאשם 3 טען כי הנאשם היה קבלן משנה בחברת מנורה והעבירות בוצעו על רקע הסתבכות כלכלית. מאז הפסיקה החברה את פעילותה בשנת 2005 ועד היום, הנאשם מובטל, מצבו הכלכלי בכי רע, מתנהלים כנגדו עשרות תיקי הוצל"פ, אין לו הכנסה והוא מתגורר בשכירות חודשית אותה משלמת אמו בת ה-90.

אין לנאשם הרשעות קודמות, הוא הודה בהזדמנות הראשונה ושיתף פעולה עם חוקריו. הנאשם עשה מאמץ ניכר לנסות ולהסיר את המחדל, גם בסיוע בני משפחתו, אך לאור גילו ומצבו אינו מסוגל להתקבל לשום מקום עבודה. בערוב ימיו נותר הנאשם חסר כל וכל רכושו מומש.

הסנגור ביקש כי הנאשם יפנה לממונה על עבודות שירות ואכן הנאשם נמצא מתאים לבצע עבודות שירות עפ"י חוו"ד הממונה שהתקבלה ביום 28.3.10.

הסנגור הגיש אישור על תשלום דמי אבטלה ביחס לחודשים דצמבר 2008 עד יולי 2009.

4.בתי המשפט בפסיקתם הדגישו את החומרה היתרה שיש לייחס לעבירות בניגוד לדיני המיסים וציינו כי אין להקל בעונשם של עברייני מס הגוזלים את כספי הציבור, יוצרים דמורליזציה בקרב ציבור משלמי המיסים וגורמים במעשיהם נזק רב למדינה.

בע"פ 519/89 אשר נ' מדינת ישראל נאמר על ידי כב' השופט המשנה לנשיא אור "שבמס ערך מוסף עסקינן המדובר הוא בכספים שלמעשה קיבל הנישום והוא מחזיקם בידו על מנת להעבירם לשלטונות המס. מי אשר נוטל למעשה מכספים אלה, המגיעים לאוצר המדינה, ובעזרת דיווחים שאינם אמת מחזיקם בידו ומשתמש בהם לתועלתו- מן הראוי שהעונש לגביו יביע את הפסול שבמעשהו ויהיה בו כדי להרתיע אחרים בפני מעשים דומים".

בפסיקה נקבע כי אין להבדיל בין מי שגוזל את כספי הפרט למי שגוזל כספי ציבור ועל כן יש להחמיר בעונשם של מורשעים בעבירות מס אשר לא הסירו את כל המחדלים שכן בהסרת כל המחדלים יש משום ביטוי לחרטה כנה ואמיתית של הנאשם.

נקבע עוד כי אין במצוקה כלכלית של נאשמים ובנסיבות אישיות כדי להצדיק את ביצוע העבירות והאינטרס הציבורי להחמיר בענישה גובר על האינטרס האישי גם כאשר מדובר בהרשעה ראשונה, שכן כפי שקבע בית המשפט העליון כי: "עבירות המס הכלכליות הפכו בשנים האחרונות להיות רעה חולה , ומכאן שיש מקום ליתן לכך משקל בענישה מן הפן ההרתעתי. כך שבבוא בית המשפט לגזור את דינו של אדם אשר הורשע בעבירות מסוג זה, לא יתן משקל לנסיבות אישיות ולמצוקה כלכלית". (ע"פ 6474/03 יוסף מלכה נ' מדינת ישראל).

הפסיקה קבעה כי יש לגזור על עבירות כגון אלה מאסר לריצוי בפועל, שכן "בהטלת עונשי מאסר אלה מביעה החברה המאורגנת את סלידתה מהתנהגותם העבריינית של מעלימי המס ומטביעה עליהם אות של קלון. ידעונה עברייני הצווארון הלבן כי צווארונו של עושה העבירה הזו אינו "לבן" והרי הוא כצווארנו של כל פורץ ושודד, שהאחד שודד את קופתה של המדינה והאחד שודד את קופתו של הפרט", (ע"פ 344/80 לא פורסם- כפי שמאוזכר בע"פ 624/80 חברת וייס ארנסט בע"מ נ' מדינת ישראל).